סצנת מסע בדרום אמריקה

0 Posted by - 27 באוקטובר 2015 - חוויות שלנו, יעדים אקזוטיים, כללי

שגיב גאולה

עם שחרורי מהצבא בשנת 2007 טיילתי במשך שנה בדרום אמריקה – ארגנטינה, צ'ילה, בוליביה, פרו, קולומביה, אקוודור. 3 חודשים מתוך הטיול טיילתי עם חבר מהצבא והיתר לבד. אהבתי מאוד את דרום אמריקה בגלל הנופים והמרחבים פראיים שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם, אוכל מיוחד ותרבות מגוונת.

סיפור שזכור לי במיוחד מהמסע קרה במסגרת הטיול הגדול שעשיתי לדרום אמריקה אחרי הצבא, בשנת 2007. האירוע קרה יחסית בשלב המוקדם של הטיול, לדעתי בחודש השני שלו, כאשר אני והחבר שהיה איתי החלטנו לטייל בצ'ילה בדרך שנקראת "קראטרה אוסטרל','שהיא למעשה כביש בן 1240 ק"מ החוצה את חלקה הדרומי של צ'ילה, והוא מתפתל בין עיירות קטנות וציוריות, אגמים בצבעי טורקיז והרים מושלגים. הדרך הזו נחשבת לאחת מהאטרקציות המרהיבות של צ'ילה, ויש כמה דרכים מרכזיות לחצות אותה: 1. שכירת רכב, 2. תחבורה ציבורית. 3. טרמפים.

אני והחבר שטייל איתי היינו במוד דיי הרפתקני אז החלטנו לנסות את מזלנו עם טרמפים, ופשוט היינו נעמדים לצד הכביש ומרימים אצבע ומקווים לטוב, ולפעמים היה לנו מזל וקיבלנו טרמפ תוך כמה דקות במקרה הטוב או לאחר כמה ימים במקרה הרע, כאשר נוחות הטרמפים היא משתנה ולרוב מדובר בנסיעה קפואה בארגז האחורי של טנדר רעוע, אך הקור היה מחיר פעוט לשלם עבור הנופים המרהיבים שאליהם נחשפנו והחוויה עצמה.

מבחינת לינה, טיילנו עם אוהל ושקי שינה וגזיה להכנת אוכל ופשוט היינו ישנים איפה שהטרמפ היה מוריד אותנו, ולפעמים היינו פותחים את האוהל ממש בצידי הדרך ולפעמים באמצע שדה שליד ישוב עם 5 בתים. אני חושב שרק פעם אחת ממש נתקענו בלי טרמפ במשך 3 ימים וזה היה ביישוב קטנצ'יק ופשוט אף רכב לא עבר והמעטים שעברו לא עצרו, וגם היה גשם אז העברנו שעות משעמום באוהל, עד שבבוקר השלישי אלת המזל האירה את דרכנו וטנדר אחד עצר לנו וגרמני חביב הציע לקחת אותנו בדיוק ליעד הבא שלנו- העיירה פויוואפי, שהיא יישוב קטן ונחמד שהאטרקציה שלו נמצאת מספר ק"מ ממנו, ואשר נקראת "הקרחון התלוי". הקרחון התלוי הוא למעשה קרחון שנראה כאילו הוא תלוי על סלע מוקף יערות ונחלים, ומים זורמים ממנו מטה בצורת מפל מרהיב.

הגרמני החביב שלקח אותנו אמר שאחרי שהוא מגיע לפויוואפי הוא שם את הדברים שלו במלון ונוסע לראות את הקרחון התלוי, והוא הציע לקחת אותנו ואנחנו כמובן שלא ויתרנו על ההזדמנות לטרמפ ונסענו איתו. הגענו לפארק והוא באמת היה מרשום מאוד: נכנסים לתוך יער והולכים בשביל סמוך לנחלים ואז מתחילים לטפס על הסלעים עד שנחשפים לקרחונים שנמצאים בקצה ההר ולמפל הנופל ממנו. שמחים ומרוצים, לאחר מספר שעות ראינו שמאוחר והגיע הזמן לחזור ולהתמקם עם האוהל. חיכינו על הכביש שיוצא מהפארק לטרמפ אבל אף אחד לא עצר אז החלטנו לחזור ברגל, עם כל הציוד על הגב, ולאחר שעה וחצי של הליכה הגענו ליישוב לקראת הערב. הגענו ליישוב וראינו עוד כמה ישראלים שמשתכנים בהוסטל קטן, אבל לאחר הסתובבות קצרה בעיירה ראינו אגם עם נוף מדהים להרים והחלטנו להקים את האוהל ליד האגם.
היינו גמורים מעייפות, אז הקמנו מהר את האוהל והכנו את הפסטה השגרתית בסיר החלוד ואחרי ישיבה של כמה דקות על שפת האגם הלכנו לישון.

באמצע הלילה דרור נותן לי מכה עם המרפק, ואומר לי "תגיד אתה מרגיש משהו ?" ואני אומר לו "לא, על מה אתה מדבר ?", והוא עונה: "לא יודע..חשבתי שהרגשתי משהו מוזר".

אני קרסתי שוב לשינה, עד שלפתע הרגשתי משהו מתחתיי, כאילו משהו מזיז אותי ואני פותח את העיניים ונהיה ערני ואני מתיישב בשק השינה עד שאני קולט שכל האוהל מלא במים ! ואני צועק לדרור "אחי האוהל מוצף במים !!" ושנינו יוצאים משקי השינה במהירות ופותחים את הרוכסן של האוהל ואנחנו רואים שהכל מסביבנו חשוך ממים, אנחנו יוצאים החוצה ומים מגיעים לנו עד לברכיים ואנחנו פשוט רואים שאנחנו בלב האגם !. אז מבלי להבין מה קורה התחלנו לאסוף את הדברים ולהציל כל דבר חיוני, ואני שואל את דרור: "תגיד ראית את חגורת הכסף שלי?" והוא עונה בשלילי, ואז אני מביט יותר למרחק ורואה את כל הכסף שלי, המצלמה ונגן המוזיקה צפים במים ! אספתי את הכל בהיסטריה והחלטנו שאנחנו פשוט סוגרים את האוהל ולוקחים את דברי הערך שהצלנו ועפים משם. היינו רטובים לגמרי, כל הבגדים שלנו היו סחוטים במים ואני זוכר ששנינו פשוט הלכנו ביישוב באמצע הלילה עם בוקסר ופליז רטוב.

נזכרנו בהוסטל הקטן שהיו בו כמה ישראלים, ולא נעים להגיד אבל התגנבנו לחצר שלו ונכנסו ללובי, ופשוט הדלקנו את האח עם עצים שמצאנו לידו, וראינו שיש מקלחת קרובה ואני החלטתי לעשות מקלחת חמה, ופשוט ישבנו בהוסטל מול האח כמו שני חתולי רחוב רטובים עד 5 בבוקר, כאשר החלטנו לחזור לאגם ולאוהל.

חזרנו לאוהל וראינו שהמים נסוגו מעט, אז לקחנו את התיקים ששקלו כמה טונות בגלל המים שנספגו בהם, וחזרנו להוסטל והתחלנו במבצע ייבוש של 24 שעות של כל הבגדים כי לא היה לנו שום דבר יבש, ולמזלי הצלחתי לייבש את שטרות הכסף והטרבל צ"קס אבל המצלמה וכרטיס הזיכרון והאייפוד מסרו את נשמתם לבורא.

באמת שלא הבנו איך הדבר הזה קרה לנו, עד שמישהו מקומי הסביר לנו שלא ישנו על שפת אגם תמים אלא על חופיו של פיורד, שזה למעשה מעין שלוחה של הים שנכנסת לתוך היבשה מה שאומר שיש גאות ושפל…והגאות שטפה לנו את הצורה באמצע הלילה :)

2 מסקנות שלקחנו לעצמנו: 1. לא ישנים ליד שום מקור של מים, אף פעם ! 2. נשבר לנו מהטרמפים- חוזרים לתחבורה ציבורית :)

5 אטרקציות מומלצות: טרק טורס דל פיינה בצ'ילה, הקרחון המתנפץ בארגנטינה, מפלי האיגוואסו בברזיל וארגנטינה, מדבר הסלאר בבוליביה, איי הגלפגוס באקוודור

מלון מומלץ: זה טיול של אחרי צבא אז לא הייתי במקומות "מפוארים", הקמבלצ'ה בבואנוס איירס זכור לי לטובה

מסעדות מומלצות: דון אלברטו בברילוצ'ה

זיכרון בלתי נשכח מהחופשה: להגיע לפסגת הקוטופקסי באקוודור למרות שהרגשתי ממש רע

5 טיפים חשובים לנוסעים:
ללמוד מראש קצת את השפה המקומית
לא לפחד לטייל במקומות פחות מוכרים
לטעום מהכל
להיות ידידותיים למקומיים
להתנסות בחוויות מקומיות כדוגמת התנדבות.

אין תגובות

תגובה