דרום אמריקה: וילקבמבה

0 Posted by - 12 בנובמבר 2015 - חוויות שלנו, טבע, יעדים אקזוטיים, כללי

שגיב גאולה

לאחר כשבוע במנקורה לקחתי אוטובוס שאמור היה להעביר אותי את הגבול לאקוודור, ואחרי קנס קטן ששילמתי בביקורת הגבולות, על חריגה בוויזה, הגעתי לאיזו עיירת גבול מלאה באנשים שמכרו פירות מוזרים, וממש אהבתי את התחושה שהייתי לבד במקומות נטולי זוהר, וככה באמת הרגשתי את האווירה המקומית, אך דרכי עוד הייתה ארוכה והייתי צריך לקחת עוד אוטובוס של 3 שעות לעיר שנקראת לוחה, לשמחתי הייתה לי נסיעה נעימה שבה פטפטתי כל הדרך עם צעירה מקומית, ואז כבר הייתי במצב שידעתי לדבר דיי סבבה בשביל לנהל שיחות קצת יותר מורכבות מ"יש מים חמים סניורה ?" או "יש לך עודף" בספרדית.

אחרי לילה במלון היחידי בעיר לקחתי עוד אוטובוס של שעה והגעתי בשעה טובה לכפר וילקבמבה, שהפתיע אותי לטובה ברמת הטיפוח שלו והאמת שהוא היה ממש יפה, עם פלזה נחמדה במרכז ומסעדות מסביב והכל היה מוקף ביערות עננים, סוג של יער גשם, בהחלט מקום שהיה נראה שכיף להתנתק מהעולם ולהיתקע בו, ועכשיו היה נשאר לי רק למצוא את המקום שקראתי עליו באינטרנט. ניגשתי למקומיים ושאלתי על המקום והם אמרו לי שהוא 40 דקות הליכה במעלה הכפר, ממש בתוך היער ויעצו לי לקחת מונית, אבל אני שיחקתי אותה עוד גבר באותם ימים, או שסתם הייתי קמצן והלכתי עם כל התיקים במעלה השביל שלקח אותי לתוך היער, ואני הולך כבר הרבה זמן, חוצה גשרים עם נחלים ומתחיל לחשוש שהלכתי לאיבוד, עד שראיתי שער ומבעדו ראיתי בקתות, וככה תיארו לי את המקום.

נכנסתי למקום, שהיה מעין גן מרשים עם המון צמחיה יפה והיה שם מעין דלפק קבלה, וראיתי שיש שם צעירה בלונדינית מחכה ושאלתי אותה אם הגעתי למקום הנכון ( האמת שאני כבר לא זוכר את השם של המקום ), והרגשתי אנחת הקלה, ואז הגיע אמריקאי מבוגר שנראה כבעל הבית ושאלתי אותו בנוגע למודעה שראיתי באינטרנט על העזרה שביקשו שם, והוא אמר לי "כן", שהוא צריך עובד שיעזור לו בתחזוקת המקום, ואז הבנתי שמדובר במשפחה אמריקאית שעברה לפני 20 שנה לכפר והם בנו עסק של בקתות אקולוגיות והבחור מידי פעם צריך עזרה אז הוא מציע לאנשים מגורים בחינם תמורת עזרה.

מבחינתי זו הייתה עסקה משתלמת, כי קיבלתי בקתה משלי על שפת הנהר עם נוף מדהים להרים המכוסים ביערות עננים, ובסך הכל הייתי בא למקום ועוזר 3-4 שעות בכל מיני דברים קטנים ואז הייתי חופשי להסתובב בכפר או לטייל בעומק היער. וזו הייתה אחת התקופות המיוחדות של הטיול, כי גם הכרתי מקומיים והייתי הולך למסיבות מוזרות בבתים של אנשים ורוקד למוזיקה של שנות ה- 80 בלב שום מקום, וגם הייתי עושה טיולי בדד במשך שעות בתוך היער, ממש הולך לאיבוד ונהנה מכל רגע של שקט.

זו הייתה תקופה של שגרה כמעט בת 4 שבועות, שהתנתקתי בה מכל ההוויה של הטיול, של מרדף אחרי דברים לראות ולעשות, שפשוט חוויתי את חיי המקומיים בכפר בדרום אקוודור, חוויה של תרבות וטבע בצורה שונה לחלוטין ממה שהיה לי עד כה.

נראה לי הדבר היחידי שהיה מעצבן, הייתה ההליכה של 50 דקות מהבקתה שלי ועד הכפר בשביל לקנות אוכל, לאכול או סתם לרבוץ בפלזה אבל זה היה חלק מהחוויה, כמו להכין שקשוקה בבקתה ולאכול על שפת הנחל.

לסיום, תמיד תנסו לשבור את השגרה, כי גם בטיול יש שגרה ותמיד כדאי קצת לסטות מהמסלול ולגלות דברים חדשים, גם על עצמכם.

לפרק א' ביומן המסע של שגיב גאולה בדרום אמריקה
לפרק ב' ביומן המסע של שגיב גאולה בדרום אמריקה

אין תגובות

תגובה